י ב מ י מחסני אלומיניום בע"מ נ' מועצה מקומית כפר קמא ואח'

החלטה

זוהי בקשה לעיכוב הליכי עיקול שהוטל על כספיה של המבקשת.

פתח דבר

ביום 29.12.12 הגישה המבקשת, י.ב.מ.י מחסני אלומיניום בע"מ, בקשה להורות על עיכוב הליכי עיקול מנהלי שהוטל על כספיה של האחרונה, אשר הופקדו בקופת בית המשפט, במסגרת עתירה מנהלית שהגישה כנגד המשיבים.

בד בבד עם הגשת בקשה זו, הגישה המבקשת תביעה לביטול העיקול, השבת הכספים לידיה ושיפוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מהטלת העיקול.

טענות הצדדים

לטענת המבקשת, ביום 15.08.11 הגישה, כנגד המשיבים, עתירה מנהלית בבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרת עת"מ 33574-08-11, בעקבות עיקול מנהלי אותו הטילו האחרונים על חשבונה בבנק, בגין חוב של המבקשת, המתייחס לשנים 2010 ו-2011 (להלן:"העיקול הראשון"). במסגרת העתירה הנ"ל, הפקידה המבקשת ערובה להבטחת נזקיהם של המשיבים, בסך של 25,000 ₪ (להלן:"הערובה").

הוסיפה המבקשת וטענה כי, בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר הורה על דחיית העתירה (להלן:"פסק הדין"), שילמה למשיבים את מלוא סכום החוב עבור שנים 2010-2011.

עוד טוענת המבקשת, כי משביקשה לשחרר את כספי הערובה, נודע לה כי המשיבים הטילו עיקול מינהלי על כספים אלו (להלן:"העיקול השני"), כאשר מעיון בצו עיקול זה, עולה כי הוא מתייחס לחוב בסך 72,537, שלכאורה חייבת המבקשת למשיבה, נכון ליום 29.01.12.

המבקשת טוענת כי, מעת הטלת העיקול הראשון, ועד למתן פסק הדין ותשלום הכספים מכוח פסק דין זה, לא הומצאה למבקשת כל הודעה ו/או התראה ו/או דרישה בכתב, לתשלום חוב כלשהו בתוך 15 ימים, כנדרש בסעיף 306 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן פקודת העיריות").

משלא הומצאה דרישה כאמור, לא התמלאו תנאי הסף הנדרשים בסעיפים 306 ו-319 לפקודת העיריות, ובשל כך יש להורות על עיכוב הליכי עיקול, ומניעת העברת הכספים למשיבים, עד לתום הבירור ואימות הליכי העיקול.

מנגד, טענו המשיבים כי, העיקול השני הוא המשך של הליכי גביה, כאשר המבקשת שילמה חלק מהחוב, וזאת מאחר ועשתה שומה עצמית שאינה מכסה את תשלום החוב למשיבה 1, כאשר על החוב קיים סכום של ריבית והצמדה, בשיעור של 0.75% לחודש.

הוסיפו המשיבים וטענו כי, מאחר והעיקול השני הוא המשך לעיקול הראשון, כאשר המבקשת לא שילמה את כל החוב, לא היתה חובה להמציא הודעות דרישה חדשות, על מנת להמשיך ולגבות את הסכומים שבגינם נשלחו הודעות דרישה כדין.

לטענת המשיבים, מאחר והמבקשת לא הוכיחה כי סילקה את החוב נשוא העיקול הראשון והשני, מקום שהיה עליה לעשות כן, יש להורות על דחיית הבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות.

דיון ומסקנות

המחלוקת בפנינו סבה סביב הוראות סעיף 306 לפקודת העיריות, כאשר השאלה העומדת במחלוקת היא, באם היה על המשיבים, טרם נקיטת הליך העיקול השני, לשלוח למבקשת מכתב הודעה על חיוב ארנונה, כמצוות הוראות סעיף 306 הנ"ל, או שמא מדובר בהמשך של העיקול הראשון, שלגביו נשלח מכתב ההודעה שלעיל, דבר המייתר שליחתו בשנית.

המסגרת הנורמטיבית

הבקשה עסקינן הוגשה מכוח הוראות סעיפים 19(א) לפקודת המועצות המקומיות[נוסח חדש] (להלן:"פקודת המועצות המקומיות") , וסעיפים 306 ו 319 לפקודת העיריות.

סעיף 19 (א) לפקודת המועצות המקומיות, מורה כדלקמן:

1968"19.(א)ארנונה המגיעה למועצה מקומית ניתנת לגביה לפי הדין בדבר גביית ארנונה המגיעה לעיריה, בשינויים המחוייבים לפי הענין, וארנונת גולגולת, אגרות וסכומים אחרים המגיעים למועצה מקומית ניתנת לגביה לפי הדין בדבר גביית אגרות המגיעות לעיריה, בשינויים המחוייבים לפי הענין, ולראש המועצה המקומית יהיו לענין זה הסמכויות של ראש עיריה לפי אותו דין".